פגשתי את אליז אחותי לבדה והרגשתי רגש עז שליבי חייב לצאת אליה.
היא הקשיבה לי אך הרגשתי שהיא לא מבינה את רגשותיי העזים, התחלתי לספר לה על צרותיי.
התלוותה לי תחושה שהיא תרצה להטיף לי מוסר ולכן ביקשתי ממנה לא לעשות זאת.
סיפרתי לה את כל רגשותיי כלפי מריין, וביקשתי ממנה עזרה בדרך שבה אני הודיע את ההחלטתי לאבינו, הרפגון.
הרי בתקופתנו כפי שאתה יודע יומני היקר, צריך אישור מההורים, ואבי הקמצן "הזה".. הוא לא ירשה זאת לעולם.
אבי שומר על כספו טוב כל כך, שאני ואחותי אליז צריכים להתחנן אליו בכל יום רק בשביל לצאת מהבית עם בגדים יפים שאין בושה בהם.
אני לא מבין מדוע הוא כל כך קמצן, הוא יושב על הרבה כסף ואינו מוכן לשחרר למעננו אפילו לא קצת מכספו.
אמרתי לאחותי את מטרתי, "אני רוצה לברוח למקום אחר עם אהובתי החביבה מריין ! "
לאחר שדיברנו, שמעתי צעדים חזקים שבאים לכיוונינו ביקשתי מאליז לא לספר דבר לאבינו, אמרתי לה שזה יהיה הסוד המשותף שלנו, וששנינו "כאדם אחד" ,במטרה אחת נגד אבינו הרפגון.
סיכומו של דבר יומני היקר, צרותיי שלי הם הגזירה שאבינו התנגד למשאלות ליבנו, אמשיך את שיחתי עם אליז ואנסה למצוא דרך לבשר לאבי את הבשורה.
